קבלות חג

שבועות

תיקון לחג השבועות

שמות פרק יט פסוקים א'-ו'
א בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני
ב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר
ג ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל
ד אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי
ה ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ
ו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל

סביב סיפור מתן תורה מתעוררת הסוגיה של עם ישראל כעם הנבחר לקבל את התורה, לבוא בברית ולהיות "סגולה מכל העמים" לאלוהיו.

מהן המשמעויות של היות עם נבחר? מהם הצרכים הפסיכולוגיים והחברתיים עליהם עונה תפיסת העם הנבחר?
האם קיים קושי ערכי לחלקנו סביב תפיסה זו; סביב האתנוצנטריות (תפיסה של קבוצה אתנית את עצמה ואת ערכיה כנעלים ובעלי ערך גבוהה משל אחרים) הגלומה בה? סביב ההתבדלות, ההתנשאות, ואף הגזענות שעשויים לנבוע ממנה?

נביא כאן כמה מדרשים מספרות חז"ל המתייחסים לנושא זה וכן דברי הגות מודרניים המנסים לענות על חלק מן השאלות המטרידות שתפיסת "עם הבחירה" מעלה.

תוכלו לקרוא את המדרש וללמוד אותו בעצמכם או בעזרת השאלות המנחות המופיעות בהמשך. מילים שעשויות להיות טעונות פירוש. ניתן להשתמש בעזרים הנלווים לטקסט:

"כשושנה בין החוחים" מתוך: ויקרא רבה פרשה כג, סימן ג'
ר' עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר: משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים, ושל גפנים, ושל רמונים, ושל תפוחים, ומסר לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך, והציץ בפרדס לידע מה עשה ומצאו מלא חוחין ודרדרין. הביא קצצים  לקוצו, והציץ באותן החוחין, וראה בו שושנה אחת של ורד. נטלה והריח בה – ושבת נפשו עליה. אמר המלך: בשביל שושנה זו- ינצל כל הפרדס! כך כל העולם כולו לא נברא, אלא בשביל תורה. לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לידע מה עשה ומצא מלא מים במים. דור אנוש – מים במים. דור המבול – מים במים. דור הפלגה – מים במים. והביא קצצים לקוצצו. שנא': (תהלים כט) ה' למבול ישב. ראה בו שושנה אחת של ורד – אלו ישראל, ונטלה והריחה, בשעה שנתן להם עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו – בשעה שאמרו נעשה ונשמע. אמר הקב"ה: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס! בזכות תורה וישראל ינצל העולם !

המשל והנמשל: מיהו מי?
מיהו המלך?, מיהם הקצצים?, הפרדס?, החוחים והדרדרים?, השושנה?

האם קיימים פערים והבדלים בין המשל לנמשל? האם יש להם משמעות?
כיצד מאיר המשל את תפיסתו של המדרש על משמעות עם בחירה?
הדימוי של שושנה בין החוחים לקוח משיר השירים: "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים, ב', פסוק ג') במה תורם הדימוי הרומנטי לתפיסה שמביא המדרש?
מהי עמדת המדרש על מקומו של עם ישראל והתורה בעולם?
מה עומד מאחורי הצורך האנושי לראות בקבוצה אליה אני שייך קבוצה נבחרת?

מה עשוי להיות התפקיד של עמדות כאלה בהיסטוריה היהודית, מה הן שירתו, האם שימשו כמנגנון הגנה?

לפנינו מדרש נוסף המתאר כיצד נבחרו ישראל לקבל את התורה

"נעשה ונשמע" מתוך: פסיקתא רבתי, כ"א

בתחילה הלך לו אצל בני עשו. אמר להם: מקבלים אתם את התורה?

אמרו לפניו: רבונו של עולם מה כתיב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לו: וכל עצמם של אותם  האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב שנאמר: "על חרבך תחיה". אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך אצל בני עמון (ומואב) אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: רבונו של עולם ומה כתב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים האלה לא באים אלא מניאוף, הדא דכתיב: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן". אין אנו יכולים לקבל את התורה.
אחר כך הלך אצל בני ישמעאל. אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: רבונו של עולם מה כתיב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לו: כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה ומן הגזל. הדא היא דכתב: "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". אין אנו יכולים לקבל את התורה.
ואחר כך בא לו אצל ישראל. אמרו לו: נעשה ונשמע. הדא הוא דכתב: "אדוני מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו".

על אילו שאלות בא לענות המדרש הזה, לדעתכם?

מהו תפקידם הפנימי של הפסוקים המובאים במדרש לגבי כל אחד מן העמים המתוארים?
מהו היחוד, על פי המדרש, של תשובת עם ישראל?
מה עשויות להיות ההשלכות של תפיסת עם ישראל כעם נבחר, כפי שעולה משני המדרשים שהובאו כאן?
איזו תודעה עצמית מעצבות תפיסות אלה? מהם היתרונות האפשריים, מהן הסכנות, העשויים לנבוע מתפיסות כאלה?

נעיין בשני מדרשים נוספים. המדרשים דומים זה לזה, אך נדמה שכל אחד מהם מוביל את הפסוק הנדרש בהם לכיוון קצת אחר?

"וכל העם רואים את הקולות" מתוך: שמות רבה, פרשה ה':

"וכל העם רואים את הקולות". אמר ר' יוחנן: הקול אין כתיב כאן, אלא הקולות. היה הקול יוצא ונחלק לע' קולות לע' לשון, כדי שישמעו כל האומות. וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה אבל ישראל היו שומעין, ונפשותיהן יוצאות ולא היו ניזוקין.

וכפטיש יפצץ סלע" מתוך: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב':

א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהילים ס"ח) "ה' יתן אמר המבשרות צבא רב"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תני דבי ר' ישמעאל (ירמיהו כג) "וכפטיש יפוצץ סלע" – מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות.

מה ההבדל בין המדרשים ? איזו עמדה לגבי התורה ועם ישראל נרמזת בכל אחד מהם?

הדימוי של ניצוצות העפים ונחלקים לשבעים לשונות יכול לרמוז להבנה של המסר האלוהי כמסר המופיע בעוד צורות מלבד בצורה ובלשון שניתנו לישראל.
אתם מוזמנים לעיין בדבריו של אברהם יצחק גרין, הוגה יהודי אמריקאי, המנסה להתמודד עם הקושי שהוא חש סביב המושג של עם הבחירה.

פירושי מילים וביטויים

"כשושנה בין החוחים "
חוחין ודרדרין – קוצים

קצצים לקוצו – מקצצי אילנות, כורתי עצים לקצוץ את הפרדס

מים במים – שכולו מים, ללא יין. משל לדור פחות וירוד במעשיו

דור אנוש – הדור שאחרי קין והבל

דור המבול – דורו של נח

דור הפלגה – דור מגדל בבל

"נעשה ונשמע "

הדא דכתיב – הוא שכתוב

"וכל העם רואים את הקולות "
"וכל העם רואים את הקולות" – שמות כ', פסוק י"ח

"וכפטיש יפצץ סלע "

מאי דכתיב – מהו שכתוב

הגבורה – אחד משמות הקדוש ברוך הוא

תני דבי – למדו בבית מדרשו של …

מראי מקום לפסוקים

כשושנה בין החוחים
"ה' למבול ישב" – תהילים כ"ט, פסוק י'

"נעשה ונשמע" – שמות כ"ד, פסוק ז'

"נעשה ונשמע "

"על חרבך תחיה" – בראשית כ"ז, פסוק מ'.

"ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" – בראשית י"ט, פסוק ל"ו

"פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" – בראשית ט"ז, פסוק י"ב.

"אדני מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן"  – דברים ל"ג, פסוק ב'

"וכל העם רואים את הקולות "

ונפשותיהן יוצאות – מתים

"וכפטיש יפצץ סלע "

ה' יתן אמר המבשרות צבא רב." – תהילים מ"ח, פסוק י"ב

"וכפטיש יפוצץ סלע." – ירמיה כ"ג, כ"ט

בקשו פני – קראו בשמי / אברהם יצחק גרין לנוכח ההר

איך תופס גרין את השוני בין הלשונות, הדתות והמסורות השונות ?

רעד יאחזנו בקרבנו אל מול סיני, פסגת אמונת ישראל כאן פרשת הדרכים של ההתגלות האלוהית וההיענות האנושית. איננו יכולים לדבר על זה בלא זה. קול אלוה וקול אדם שזורים יחדיו, מעורים וחבוקים זה בזה ככרובים שעל הכפורת אשר על הארון. הדיבור האלוהי מושג על-ידינו רק בכלי האנושי, שבו הוא מתגלה ומתכסה כאחד. הלשונות האנושיות רבות הן, כל אחת מהן מוסרת עדות למפגש עם האלוהי בקול המיוחד לה; מסתירה מגלה את האחד בדרכה המיוחדת לה. החיים האלוהיים כפי שהם מתבטאים בעולם פתוחים לכל, למעלה מלשונה של מסורת מסוימת כלשהי. האור האלוהי זורח על הכל בשווה; רק הבדלים שבין המסגרות התרבותיות שלנו הם הגורמים שוני דתי על-ידי קליטת קרני האור, שבירתם ומסירתם בכלים סימבוליים
שונים. אלא כיוון שבאנו לדון בהיענות האנושית להוויה האלוהית נמצאנו דנים בישויות רוחניות פרטיות. האנושות נענית להוויה האלוהית בדרכים מרובות. אחדות האלוה משתקפת כאן בריבוי גוונים, לפי שוני המסורות, המנהגים, התפילות ודרכי הביטוי האנושיים. עמ' 79-80

מה היחס ביניהן לבין האלוהי ? 
אם התגלות ומצוות הן לב האמונה היהודית הרי הן גם מן הטענות הקשות והמדהימות ביותר בטענותיה של המסורת הדתית שלנו?

אלהים , יוצר היקום, החליט בשעה מסוימת בהיסטוריה להתגלות באופן בלעדי לעם היהודי, פנה אליהם במילים של דיבור והתחייב בברית של נאמנות נצחית, אם הם עושים את רצונו הספציפי, המתבטא במעשה המצוות של היהדות. גם השכל וגם המצפון מתקוממים נגד מחשבה כזאת?היכולים אנו לדמות אלוה כה שרירותי, עד שיהא בוחר אומה אחת, מקום אחד, ושעה אחת בהיסטוריה ,האנושית שבה יתגלה הרצון האלוהי הנצחי לכל הזמנים ? מה טעם היה לקחת מסורות רווחות, חוקים ודעות קדומות של שבטי השמיים המערביים של תקופה מסוימת, ולהטילם על האנושות כולה, כבסיס למילוי רצון האל ? כיצד אפשר שיהיה לאל, המחייב רק את ישראל, מסר לכל האנושות כולה, גם ליותר ממחצית האנושות שלמסורותיה הרוחניות לא היה דבר עם סיני ומורשתו … ? מדוע מתקוממים השכל והמצפון? מטעמים אלו, בין השאר, יהודים בעלי מחשבה בני זמננו בהם רבים שמחפשים גישה רצינית לשאלות הרוח, נרתעים מקבלת "עולו" של סיני. יש לא מעט רמזים בספרות היהודית של דורות קודמים שאנו, יהודי הזמן המודרני, איננו הראשונים שמתקשים לקבל את ההשקפה הדואליסטית על ההתגלות כפשוטה. יש מאמר מפורסם במדרש, כשביקש הקדוש -ברוך -הוא ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל אומות העולם הוא נגלה, והציע אותה לפניהם. לאחר שכולן סירבו לקבלה, הוא נתנה לישראל. כל אחת מן האומות ביקשה לידע מה כתוב באותה תורה, לפני שתיאות לקבלה, וכל אחת מצאה סיבה שבגללה היא סרבה לקבל את התורה. רק ישראל אמרו "נעשה ונשמע". מתוך אהבתם את ה' הם הסכימו בדעתם לקבל את תורתו, אף לפני שידעו מה כתוב בה. סיפור זה אינו אלא הצטדקות קדומה על טענת הבלעדיות של בחירת ישראל.

מה כוונתו של גרין באמירה כי מדרש זה הוא "הצטדקות על טענת הבלעדיות של עם ישראל"?

בעצם – אומר המדרש האפולוגטי הזה – איננו בדיוק "האומה הנבחרת", אלא העם היחיד שבחר מרצונו בתורתו של האל.
הרעיון, שאלוהים נגלה לאומות אחרות, כבר היה ברור לנביאים, אף-על-פי שביהדות המאוחרת היתה נטיה לשכוח אותו.
עמ' 80-81 אנתרופומורפיה – ייחוס של איכויות אנושיות ודמות אנוש לאל.

איזו תמורה מציע גרין לתפיסת הבחירה?

 תפקידה של הברית

רעיון העם הבא בברית-עם-אל, מעמודי ההבנה העצמית של תורתנו, משווע לפירוש מחודש בימינו אלה. בנוסח של "אמונה יהודית שבו אלוהים אינו "האחר לגמרי" ו"רצון אלוהים רחוק מלהיות מושג מופשט, גם מושג ה"ברית" אינו יכול להיות מובן כפשוטו. הלשון הדתית של מורשתנו מדברת על אלוה הבוחר בישראל מכל העמים, למען יקבל את ההתגלות האחת והיחידה, שהיא מתן תורה. במונחי היהדות הקלסית, "בחירת ישראל" בידי האלוהים היא יסוד הברית. אבל אלוהים כ"בוחר" הוא מושג אנתרופומורפי מאוד של יהו"ה. כיוון שהכרנו שעצם תיאורו של האלוה היא השלכה אנושית על היקום, עלינו להכיר גם בבחירה
האלוהית כהשלכה, כדרך שבה אומר עם ישראל שהוא עומד ביחס מיוחד עם האלוהי. עמ' 90

מהי ההתחייבות הזו ?
מהי ההשלכה המוסרית שעשויה להיות נגזרת ממנה? 
האם הברית היא אפוא עסקה של צד אחד? מה משמעותה של  ברית, אם אין שני צדדים המתקשרים בהתחייבות הדדית ?

שוב, המושגים שאנו מורגלים בהם, של "אני" ו"אתה" צריכים להיות נקראים מחדש, מנקודת הראות האחדותית
שלנו. אם יחס עם האל הוא כמו הסרת מחיצה (או ראיה מבעד למסווה) יותר משהוא בניית גשר על פני תהום, הרי גם הברית אינה אלא התחייבות לשמור אמונים לאני האלוהי שמתגלה בתוכנו. היא החלטה לחיות באורח חיים המאפשר אחד הזה להתגלות לאחרים באמצעותנו. ברית היא הנכונות לשמש צינור, להיות מוביל של שכינת אלוה לאותם שאנו אוהבים, ואף לבריות כולן. "שהרי בני ישראל קיימים למטה לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק מאורות ולקרב הכל מלמטה למעלה, להיות הכל אחד" .
עמ' 91

לדיון מסכם 

האם גישתו של גרין פותחת
לנו אפשרות לראות את
הבחירה כבחירת "שושנה בין
שושנים" ?

בחירה שלנו
באחריות, שאינה בלעדית
לנו בעולם ?
האם אנו חשים מאוימים
מתפיסה כזו ? מה היא מסכנת ?
על מה היא מאיימת ?
במה יכולה תפיסה כזו  לתרום לנו ?


כתיבת תגובה